ציחא-ציחא: בראדך? בראדך? יש פה בראדך? בראדך: אני בראדך! ציחא-ציחא: שלך. בראדך: סוף סוף, לידה! הגיעה השעה, עוד היום האב יסמיך ראשו לראש האם פנים בפנים ידעו שניהם צופים ברגש שכמוהו לא ידעו עד הנה בזה שעד לפני דקה היה עתיד ערטילאי אוויר, עכשיו הוא ממשי כבל של בשר ודם המחבר את שני בשרי הוריו בקשר עד ציחא-ציחא: קח ולך! בראדך: מה? ציחא-ציחא: "שיקח את החבילה שלו ויחזור אל המדבר", היא אמרה. בראדך: איך? היא האם! היא הלוא תרצה. ציחא-ציחא: אין סיכוי. בראדך: מה? אושר שכזה ועוד כועסת? אולי היא עייפה, כשתתעורר. ציחא-ציחא: אין סיכוי בראדך: לאנשים קורה משהו! אדם אינו אבן! הזמן! משתנים! אחכה! יעבור האביב, קיץ. ציחא-ציחא: יודעים שיעבור, יודעים אביב, פרחים, קיץ, אבטיחים. אין סיכוי בראדך: אהה, תינוק שלי, פה נוסף ברוך בואך אל המשתה הגדול של הרעב ציחא-ציחא: לא בתרועת חצוצרות ולא בקול שופר האדם נוצר רק בגניחה עמומה של גבר מזיע בלילה על אשה גונחת פרקדן כך, במעמד צנוע ולך בגניבה, ללא עדים בטקס חשאי פלילי נוצר הפשע הקרוי אדם.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©