צפה על המים,
יש לי רפסודה,
שקט ושמים.
דווקא כאן מצאתי לי
אחרי הכל את השלווה. על המים
אין לי מטרה,
שקט ושמים.
רק להתרחק מן הרציף,
להתרחק, אני רוצה. בין הגלים, בין הרוחות,
לא מעירים לי,
לא מסבירים לי,
לא מבטיחים לי
הבטחות. שם בחוף אומרים לי:
"שירי להרקיד,
שירי להשכיח
שירי לילדים שלנו
הם יודעים מה שצריך." אין נחת,
שמה מבוכה,
שם אני אורחת.
ארץ מהגרת, מוותרת,
ארץ בלי שמחה. בין השקיעות, בין השמשות,
לא מסתירים לי, לא מזכירים לי,
לא מסיקים לי מסקנות. בין הזרמים, בין הטיפות,
לא דוחקים בי, לא מוחקים לי,
לא מדביקים לי תוויות. לפעמים נדמה לי,
אני על מקומי.
אבל החוף בורח
מי בעצם מתרחק עכשיו
הארץ או אני?.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©