הוא נולד ברחוב, שם ליד השדרה,
ושם חי, ברחוב שליד השדרה, וכולם הכירוהו ליד השדרה,
לא עזב את הרחוב שם, ליד השדרה. אבל פעם אחת מצאוהו שוכב
בסירה שליד הנמל. תקראו לו מושיקו, או בני, או גד,
לא חשוב, רק דעו: מעולם לא נרדם,
ותמיד עם סכין בכיסו הוא רקד
והלך עם נשים, שערן כעינם. כשהלך ברחוב שם ליד השדרה
הוא היה אז אוסף ארנקים כפֵירות,
הרחוב התרוקן, כמו בשעת סערה,
והיו הנשים בחלון מחווירות. ורק לילה אחד הוא ליווה נערה,
שחורת ראש וגבות כפחם אניות,
ויצא מן הרחוב שליד השדרה
ובטוח היה שימשיך עוד לחיות. ובבוקר היה הוא שחוט בסירה,
בבטנו הסכין. הוא שכב כמו כולם.
תמיד חי ברחוב שליד השדרה,
וסברו שמשם לא ייצא לעולם.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©