בשיגעון הזה מצד אל צד
הזמן נספר על השעון ביד,
נצמד לאדמה,
לוקח נשימה. השמש כבר עלתה על ההרים;
על שביל כורכר רץ בשדות זרים
על מדרונות תלולים
ברחובות ריקים - בין אבנים וגדרות שמסתירים כאן את האור,
אבל בסוף יגיע מישהו, יסובב את הכפתור.
עם הגב אל הקיר, לוקח נשימה,
וכל זה - בשביל מה? בניצחון הזה אין שום דבר.
עיתון הבוקר של מחר כבר מונח מהעבר השני של הדלת הסגורה,
ועננים גם מכסים את השמיים. בין אבנים וגדרות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©