בשמשה מנקש שוב הגשם
ובבית האש תהבהב
ואני אל ליבי מלחשת:
אל תבגוד, אל תבגוד בי הלב. אהובי, יתכן כי טעינו
אך אני לעצמי לוחשה
עד שערותינו ילבינו
אחכה פה ליד השמשה. מתבוננת באש הבוערת
כמו צופה אל חדרי לבבי
לא אתן שתדעך השלהבת
לא אתן שתדעך, אהובי. אהובי, יתכן כי טעינו. עצובה הפרידה וכואבת
ואני מתפללת לטוב
אך ליבי שהקשיח כאבן
מי ידע אם ידע לאהוב. אהובי, יתכן כי טעינו.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©