מדברת איתי בשקט,
קול רגוע, מילים פשוטות
דרך מסך עשן,
דרך הערפל שבדמעות.
הדמעות בגלל האור, בגלל האבק, בגלל הרוח.
משקר לעצמי פעם אחר פעם בשביל להרגיש בטוח. כי לך תכרע כל ברך,
תשבע כל לשון, לפנייך ייכרעו וייפלו.
לעולם ועד. מדברת אל תוך הלב,
מדברת אל תוך הפחד.
דרך הכאב,
דרך הרווחים שבמילה ביחד.
דרך המיתרים, יושבת בין האצבעות,
מחייכת, ושורפת לי את הגרון
שוב ושוב, יום אחרי יום.
לטשטש את הראייה, לטשטש את הזכרון. שוב ושוב מכתיבה לי מילים, מקריאה אותם במקומי בקולי אם אני מסרב. זה לא אני שפוחד, זאת היא.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©