אל תקשיבי לרעש,
אל תציצי מאחור,
אל תרגישי את הקור. להפוך עוד אבן,
לעלות במדרגות,
את החושך לכסות. רחובות ריקים מאותן הצלליות,
יָם של פרחים. ממש כמו אז, העכשיו היה תינוק,
ממש כמו אז, כשהעולם היה רחוק. רעבוּ השדים,
לא היה מה לאכול,
אל קִינם כבר לא אפול.
נעצום עיניים,
אין עוד צורך להחזיק,
ניכנס למים. והיָם שקט,
בלי אותן הסערות,
ונתרגש. ממש כמו אז, העכשיו היה תינוק,
ממש כמו אז, כשהעולם היה רחוק.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©