אני זוכר ריצות ברגליים יחפות בטן פעורה, ים זועם, אבנים וקוצים. אני זוכר את שמשון הגיבור שבער בי, את ישו תלוי על החוף, לבבות כחולים פועמים. אני זוכר אמבולנס מילל, אור צהוב מתנדנד, חושך ועיוורון. אני זוכר דשא גדול, פנים נבולות וכוסות קפה דלוחות. אני זוכר את השלשול הכהה הזה מרוח על הרצפה במקלחות של המטורפים ואת התחתונים הלבנים הענקיים שקיבלתי מהאחות השמנה. את האישה שצורחת לטלפון שהיא תשרוף את הבית שלה. את היונים שמחרבנות בגשם את הסלע בחזה והפלורוסנטים בשמיים. את הנשמה שלי צונחת וצונחת דרך המזרון, את המדרגות העקומות בכניסה לחדר שלי החושך, הסברסים וריח השתן על החול. את החרא של החתול החולה מרוח דבוק בכל הבית. אני זוכר את הטשטוש האין סופי, הבחילות האיומות, הדם , הקרציות והמלח. את כל עשרות האגורות האלה, סכין יפנית וזרם דק של מיים פושרים על הראש. את הרובה מסתתר בתוך הארון עם השמלה הפרחונית. את התפילות והגעיות לאלוהים מנוון וגידם, את הכוויות על הגוף והנשמה המסורסת את הימים האלה והתריסים המוגפים. הכדורים הלבנים הצהובים הכתומים הכחולים המרובעים העגולים את הזעם בעיניים של האנשים, את המתים הבלויים, והמצבות החלקות. אני לא זוכר ששמעתי שם מחיאות כפיים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©