בדרך לטירה של מדוז
מלמלתי לי תפילה מעורפלת.
להפשיר את הלב של מפלצת הבלוז,
לראות אותה מרפה, מתקפלת. בדרך למלכת הבדידות
חשבתי מה אגיד כשאפגוש בה.
אולי שהבדידות היא טעות
ושאין בה עלילה, וגם שום קוץ בה.
בדרך למקום לא נודע
אחרי שכבר איבדתי את הדרך,
תהיתי למה היא לבדה
ושכולם סובלים מזה שהיא סובלת . זכרתי לא הרבה, רק שתי מילים
מתוך חוברת כישוף מאובקת.
"זה כמו תרופה יהיה לה, כמו תבלין"
לחש אנטואן הזקן בשקט. קישטה מנישטה. (להפשיר את הלב)
קישטה מנישטה. (סוף לכאב)
קישטה מנישטה. (לחזור אל העיר)
קישטה מנישטה. (לשמוח לשיר).
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©