לפני שנים בבוקר סתיו של תכלת
בצל שזיף בשפת יובל שליו
אהובתי דוממת וחיוורת
בזרועותיי אימצתי לב אל לב
ושם מעל הרחק בשמי הקיץ
ענן קטן שט כמפרש בים
לבן גבוה עד אימה הוא שט לו
וכשהבטתי שוב הוא נעלם
מאז חלפו ימים רבים של תכלת
חלפו ושטו כאותו ענן
עץ השזיף נגדע כבר בינתיים
וודאי תשאל אהובתי היכן
כן היא הייתה יפה, שאהבתיה
אך את פניה כבר איני זוכר
ורק אחת אזכור שנשקתיה
אחת או שתיים ואולי יותר
גם הנשיקה מזמן הייתה נשכחת
לולא אותו ענן צהוב וקל
וגם כיום למול עיניו אראנו
גבוה עד אימה שובב וקל
השזיפים חזרו וודאי לפרוח
אהובתי כבר סבתא בלי ספק
אך לעולם כבר לא אוכל לשכוח
ענן קטן ששט הרחק הרחק.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©