אל מול מפתן דלת הזמן נעצרת להיזכר מה סגרת דרך חור המנעול: לראות אותו שוב נופל, את הסוס שהימרת, כשכולם עזבו נשארת על המסלול. אתה סומך על מן יישות עליונה נסתרת, באמונה עיוורת, שבשכונה מוכרת כאלוהים, שתטפס אל על, על אפונה מופשרת אל עננה מוארת בשמי העיר. נשאר לך קצת כסף לכרטיס או גרביים, על אחד מהשניים תצטרך לוותר. ומה באמת חשוב, שיהיה לך חם ברגליים, או אולי בלב חשוב אף יותר? בחלונך עגלת האטימות שואטת, דובת התמימות שותתת,
אלת השלמות שולטת על הילדים. בין הבדלים זונת העמימות שובתת, האביר הנמוך שומט את זר הוורדים. ועוד אותו הג'ט לג מהיום שחזרת, אחרי שהתעוררת אצלה בדירה. הלכת שעות בשלג מקינג ג'ורג' הביתה כשהחבל לידה שקשרת נפרם. אתה מעביר לילות בין שקיעה מוכתמת, לשפיכה מוקדמת, לצריכה מוגזמת ולא מבין איך השעות נוזלות לכדי זריחה מושכמת כשהשמיכה לא מותאמת לסדין.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©