כשהייתי בן שש עשרה וחצי
הייתי מלא בחלומות
ללכת סתם יחף עד סוף השמש
לילות שלמים דיברתי עם מרלין מונרו
בבית הספר לא שמעתי מה אומרים לי
הספרים שלי תמיד היו סגורים
בעיניים עצומות צבעים ראיתי
וחשבתי וחשבתי כל מיני דברים להיות כוכב (או לפחות ירח)
ולנצנץ מתוך שמיים זוהרים
להיות כוכב (או לפחות ירח)
להיות פרפר בלהקה של פרפרים חיכיתי לנסיכה על האופנוע
והיא הגיע לי כל כך מהר
זאת היתה אהבה כמו בקולנוע
ולא ידעתי איך הסרט יגמר
היו לי תוכניות יפות לנסוע
לכבוש את העולם בחיוכים
אך היא אפילו לא רצתה לשמוע
את הלחישה שהחבאתי בתוכי להיות כוכב. ימים יפים עברו לי בשרשרת
וכשסוף סוף פקחתי את עיני
ראיתי שמזמן נגמר הסרט
ושכולם הלכו והעתיד מאחורי
ולפעמים בשעות החסד והשקט
אני רואה פתאום כיצד ביתי
יושבת לה קטנה ומלמלת
את הלחישה אשר הפכה לתפילתי להיות כוכב.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©