עמדה פריחת תפוז אז בגננו,
היו שקיעות של פז - מלוא כל הנוף.
יכולנו אל הים לרדת שנינו
וכמו תמיד לקטוף צדפות בחוף.
אבל אתה אמרת אז "קוראים לי,
הם מעטים והם זקוקים לי שם"
ולא היו צדפים שוב נחוצים לי,
כי אל הקרב הלכת, באי-שם.
ולי סיפרו, כי תחת אש אודמת
חצית שדה- הקרב אל הבקתה.
יחיד היית בקבוצה לוחמת
ואחריך באה הכיתה. ועוד אני זוכרת שעת ערביים,
עת האביב להט בשלל גונים
ואל החוף פרצנו, אנו שניים,
ומן הים גליו לנו עונים.
ולב גדול, עם חץ, בחול ציירת
ומתחתם גם שמי היה כתוב,
שקט היה, מאומה לא אמרת
ורק ציירת כך, על חול רטוב.
אבל פתאום קול צעקה שמעת
ורצת אל הילד שטבע.
חששתי, הן לשחות גם לא ידעת,
אך מילתך זכרתי: "זו חובה!".
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©