כשאני ישוב במדבר החשוף ורואה בי מקום בו אני השממה
רק רוצה לגלות במדבר האנשים את לב הבאר שחיים מביעה
זה הנוף למולי שיודע מה שמי, זה השקט– לא אני– זוכר המילים
הנחש בראשי מתפתל מלמד אותי איך את הפחד ניתן להשיל כל החול צבעוני וזוהר בקרניים חמות משתנות, משתנות, משתנות,
'בפחד מפחד טמון הכאב, מוות אין לאוהב' הן אומרות … בכל נוף יש רמז שבא לקראתי
אם אני קשוב באמת הניגון מנגן אותי כשאני מול הים ושוטפים אותי גלים מצננים בי את אש הזעם
מאותה שכחה בים האנשים את ביתנו הטוב האוהב החם
לוויתן מצולה משתף סודותיו– זה הקסם אליו הוא קורא לחזור הביתה
זה הנוף למולי שקורא לי בשם, זה השקט אותנו נושם בכל נוף יש רמז שבא לקראתי
אם אני קשוב באמת הניגון מנגן אותי קרא לזה אלהים, קרא לזה עצמך, או בשם שתרצה
קרא לזה משפחה, מנוחה, המקור שאיתך כמו הנוף למולך
מלמד את הפלא, המון הגוונים, המון הפנים
זה פשוט כי כל רגע חדש נולדים אל הרגע הבא, מחרוזות רגעים
עוד רגע, עוד רגע, עוד רגע, עוד רגע בכל נוף יש רמז שבא לקראתי
אם אני קשוב באמת הניגון מנגן אותי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©