כולם מתייאשים ממני כי שוב שכחתי את עצמי יותר חמור משנדמה לי נדמה לי החלומות שלעתיד החמיצו כמו חלב עמיד פג תוקפם ולתמיד לתמיד הפעמון נתן כבר את הטון עצר בשגעון זה לא נכון זה בטח לא נכון משהו כאן בטוח לא נכון אז שכחתי את כל אלה אלה שזוכרים אותי נקלעתי למצב של סבל יחסי מרגיש כמו דמות של צ'ארלס בוקובסקי מלוכלכת ושתויה וכשהיד רושמת אז הזרוע נטויה הפעמון נתן כבר את הטון. ככה בתחילת הסתיו מחכה שוב לאביב שומע את עצמי קורא לי לא מקשיב הפעמון.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©