והיא יושבת לה בוכה ומתפללת
כל יום עודנה מחכה לישועה
והיא חולמת איך בלילה מתעוררת,
רק לחבוק וללטף את פרי ביטנה.
שנים רבות והתקווה אותה עוטפת אולי והמחר יביא איתו בשורות
עת ללדת, עת לבנות אמר כהלת
כי מי חכם כמוהו בכל הדורות. איך כל חייה היא ציפתה לבד בשקט
זעקותיה איש כמעט ולא שמע
כששאלו אותה "מדוע את שותקת?"
"כי מה אומר ששום דבר לא השתנה."
איך בכל יום ובכל רגע מדמיינת
שבנה כאילו וחוזר מלימודים,
אך לא היה ואם יהיה היא תקבל את,
את כל מה שביקשה אי פעם בחיים. לשמוע את ילדי קורא לי אמא,
לראות אותו בריא למול עיני,
לחוש אותו בתוך הנפש פנימה
את הריח והטעם לחיי. עם ילדים של אחרים היא משחקת
כאילו כל אחד מהם היה שלה
וגם כשבליבה עצוב היא מחייכת
כמו לא חושבת כלל וכלל על מצפונה.
שנים רבות ועל האל היא מסתמכת
כי לא לכלום הוא הביאנה לעולם
לרגע המושלם הזה היא מיחלת,
לרגע שלמענו אתה קיים. לשמוע את ילדי קורא לי אמא.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©