כבר בוקר במרכז תל אביב
את נכנסת, מביטה מסביב
מתיישבת לקפה ועוגה
ובוחנת את כל מי שבא
את צודקת, את תמיד מרגישה
שאף אחד בעולם הזה לא מבין. אותך. את אומרת, מה שבא לך לומר
לא עוצרת, כאילו אין לך מחר
לא מובנת, ואולי לא רוצה
שיבינו, את הדרך שלך
את צודקת, את תמיד מרגישה
שאף אחד בעולם הזה לא מבין. אותך. כי את, את משחקת בכולם,
חושבת שהם כלי שחמט
את מזיזה אותם לאט
ואת, חושבת שהכל מותר
שזה משחק ללא חוקים
בו את מלכה בלי עוררין. צהריים, זה כבר אמצע היום,
את צועקת, שיביאו חשבון,
אני שואל אותך, מה עזרה הצעקה?
את הולכת בתחושה של חוצפה,
את צודקת, את תמיד מרגישה
שאף אחד בעולם הזה לא מבין. אותך. כי את, את משחקת בכולם. וגם אם לא תמיד אני מסכים
גם כשאת מחמיצה פנים
אני כאן, עדיין איתך.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©