יכולתי לשיר על ביתי בגולה
הבית ההוא הישן
יכולתי לשיר על הבית בלב
מה שעשה לו הזמן יכולתי לשיר על בית כנסת בחג
על ערב שבת משפחתי
על אור הנרות המושכני לשם
לשוב אל ימי ילדותי אבל אני זוכר מאז ומעולם
השרשים שלי היו הרחק משם
השרשים שלי תמיד הוליכו הנה
אל ארץ ישראל שבין מדבר וים יכולתי להיות קצת נוסטלגי יותר
לומר כי עמק בליבי
עוד אמא לי שרה שיר ערש מתוק
של סמי אלמוגרבי יכולתי לשיר על ריחות תבשילים
על טעם הלחם הטוב
ועל אחוות השכנים הערבים
ועל הדקלים ברחוב הכל שם היה מצחצח ונקי
גם חול וגם חג ושבת
אך כל זה נראה לכולנו זמני
תמיד שם חיינו לקראת
לקראת גאלה ולקרת עליה
כמעט שיצאנו ולא
היינו כאילו עמדנו לזוז
אך איש לא ארז תרמילו וערב אחד עם שקיעת החמה
לקחתי גיטרה ביד
עזבתי הכל את אבי ואמי
וברחתי, ברחתי לבד השארתי רק פתק קטן ועצוב
כתבתי: סלחו נא לי
עזבתי אתכם, לעולם לא אשוב
יצאתי לדרך שלי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©