עבור מבט מעיניה היו יוצאים אבירים
למסע נפשות אחר שן דרקונים.
ואני, הליצן, מתנמנם בחצר.
ידידיי - הספק, האפל, החסר. מזמנת אותי לחדרה במגדל -
שעשוע, סיפור על ליצן מקולל.
ונפלה שמלתה והראש היפה -
הניחה לו ואותו, אצלי על החזה. ביד אחת היא מלטפת,
ובשניה אותי הודפת.
לא, אי אפשר, אני מצטערת.
נו, בוא תחזור, אני מצטערת. ועכשיו אני נודד מחצר לחצר,
לכל שומע יש בפי אגדה לספר,
על נערה עם מבט כמותו לא שוכחים,
ועל אהבה, מלחמות ומתים. ואיך הייתי צריך לנעול את עצמי שם,
אבל ליצנים פחדנים מטבעם.
אולי עוד בי מהרהרת? ראשה נח בארמון
על חזה מצולק מקרב עם דרקון.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©