בין אחת לשתיים היא הולכת לישון בצריף השבדי
אדים של חום עולים מכביש הסרגל
ואני מסתובב נוגה, מנסה להתגבר על היצר
אבל בסוף תמיד נכנע להרגל המשרד פתוח והתיק שלה מוטל על הארץ
אני מתקרב אליו בכביש העוקף
מבט זהיר הצידה, היומן במקום הקבוע
אני שולף אותו ומתחיל לדפדף כל הסודות שלה - שלי היא כותבת עלינו ועל אביה שמכה את אימה
אני קורא, זיעתי ניגרת לחולצה
היא שופטת בינינו בשפה רזה ומדוייקת
והיא יודעת אבל היא לא רואה כל הסודות שלה - שלי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©